ריכוז מקדמי הבטיחות באביזרי הרמה

מקדם בטיחות באביזר הרמה מוגדר כיחס בין עומס הקריעה (UTS) לבין עומס העבודה הבטוח.

כלומר, דגימת אביזר סדרתי וחדש מפס הייצור, למשל שרשרת הרמה שנקרעה בתנאי מעבדה
מבוקרים ב-4,000 ק"ג ויותר, השייכת לסדרת שרשראות המתוכננות לעבוד בעומסים עד
1,000 ק"ג, מקדם הבטיחות של הסדרה יקבע לפי היחס 4:1 ומכאן ערכו יהיה-4.

מהם ערכי מקדמי הבטיחות של אביזרי ההרמה הנפוצים- סדר גודל בלבד – כללי אצבע לנוסחאת שטח בלבד- שים לב. ערכים מדוייקים הינם בהתאם להגדרות והוראות יצרנים שונים ועלולים להשתנות מעת לעת

לכל סוג אביזר הרמה נהוג להשתמש במקדם שונה. להלן המקדמים הנהוגים בארץ;

3 –    קורות הרמה.

4 –    שרשראות הרמה, חוליות חיבור ואביזרי שרשרת.

5 –    אונקלים וסגירים.

6 –    כבלי הרמה (*ראו פסקה אחרונה).

7 –    רצועות הרמה.

מדוע המקדמים שונים זה מזה?

הסיבה נובעת מעצם השוני במבנה הגאומטרי ומעצם השימוש בחומרי גלם בעלי נתונים שונים של חוזק, התרעה לפני שבר או קריעה, משיכות, עמידות בפני שחיקה, עמידות בתנאי סביבה וחשיפה ל-UV. לכל סוג אביזר יש תקן משלו ובו דרישה למקדם הבטיחות המינימאלי הנדרש.

מהו חוזק חומרי הגלם של האביזרים השונים?

בכדי להבין את משמעות החוזק של חומר הגלם, יש להגדיר את יחידותיו;
החוזק במאמר זה יצוין ביחידות ק"גממ"ר באופן פשטני בכדי לאפשר חישוב קל של עומס הקריעה ביחס לשטח חתך של מילימטר מרובע אחד בחומר הגלם. חישוב כוח הקריעה הוא תוצאה של מכפלת המאמץ בשטח עליו הוא פועל;   F = σ · A.

·         קורות הרמה – עשויות מפלדות פשוטות ורכות אשר יתעוותו בעומס טרם הגעתן לשבר, לרוב פלדות מסוג ST37, ST43, ST52 בעלות חוזק קריעה 37, 43, 52 ק"גממ"ר בהתאמה.

·         שרשראות הרמה – השרשראות ואביזרי השרשרת בדרג 8 (הנמוך ביותר המותר להרמה), עשויות מפלדות בחוזק קריעה של כ-80 ק"גממ"ר והיצרנים משתמשים בהרכבים שונים של פלדות ובתהליכי ייצור ייחודיים. בשנות ה-90 נכנסו לשוק שרשראות בדרג 10 בחוזק מקורב 100 ק"גממ"ר המוסיפות עד 30% לע.ע.ב. ביחס לדרג 8 בקוטר זהה ושרשראות בדרג 12 בחוזק מקורב 110 ק"גממ"ר המוסיפות עד 55% ביחס לדרג 8 בקוטר זהה.

·         סגירים – היות והגיאומטריה של הסגירים והע.ע.ב. מוגדרים בתקינה האמריקאית ו/או בתקינה האירופאית, שיטות הייצור מכתיבות את מקדם הבטיחות ביחס לחוזק הפלדה.
למעשה רוב היצרנים הגדולים משווקים גם סגירים סטנדרטיים בעלי מקדם בטיחות-6.

·         כבלי הרמה – כבלים עשויים תילים בחוזק קריעה אדיר של 180 ק"גממ"ר לפחות. הסיבה לכך נעוצה בעצם מבנה הכבל הגורם לשחיקת החוטים כתוצאה מחיכוך פנימי והכפף ע"ג גלגלות ותופים. כיום רוב היצרנים עובדים בעיקר עם תילים בחוזק 200 או 220 ק"גממ"ר.

·         רצועות הרמה – רצועות תקניות יהיו עשויות מחומרים סינטטיים – פוליאסטר, פוליאמיד או פוליפרופילן בחוזקי קריעה שלרוב לא עולים על 10-12 ק"גממ"ר בלבד. נוסף על כך, הרצועות רגישות יותר לחיכוך וחום מאשר אביזרי הפלדה וקריעתן בעומס עשויה להתרחש ללא התרעה. אי לכך, מקדם הבטיחות של רצועות ההרמה הוא הגבוה ביותר בתחום.
 

מי קובע את מקדמי הבטיחות באביזרי הרמה?

יצרני אביזרי ההרמה השונים לרוב מתאימים את המוצרים לתקנים המחמירים ביותר בכדי לא להגביל עצמם במכירות בשוק העולמי ולכן מאמצים את התקינה האירופאית ו/או האמריקאית. מכון התקנים הישראלי נוהג גם הוא לאמץ את התקינה העולמית ולכן רוב התקנים הישראלים לאביזרי ההרמה עושים אימוץ ישיר של תקני ה-EN האירופאים או אימוץ מקבילי המשלב תקינה אירופאית ואמריקאית במסלולים חלופיים.

האם התקנים והמקדמים מחייבים את המשתמש הישראלי?

מלבד רצועות וכבלי הרמה אשר עבורם קיימים תקנים רשמיים ומחייבים, התקנים לאביזרי הרמה הם וולונטריים ואין חובה לעבוד עם אביזרי הרמה תקניים. יחד עם זאת, אין לעבור ע.ע.ב. שקבע הבודק המוסמך לאביזר. רצועות ההרמה חייבות במקדם בטיחות 7 לפי ת"י 2251 שהפך רשמי בנובמבר 2011. כבלי ההרמה לעומתם, משווקים תוך ציון עומס הקריעה בלבד ואילו המשתמש אמור לבחור את מקדם הבטיחות לפי סוג המכונה ואופן השימוש בכבל. למעשה כבלים המיועדים להרמה נדרשו בחקיקה במקדם בטיחות 5 לפי "כללי הבטיחות בנמלים ואניות בנמלים, התשכ"ג – 1947", הרבה לפני שהתקן חייב זאת. אך בפועל, היצרנים ורשויות ההסמכה למנופאים בארץ עודדו שימוש במקדם 6 והנוהג הושרש בתעשייה למרות שאין לכך אילוץ חוקי.

הכותב: בן יפה- מהנדס מכונות וממונה בטיחות